דניאל אייל | 
"השקט המדומה" הוא הבעיה האמתית,הגוף מספיק להתריע ומאבד את "מערכת האזעקה" שלו. הפרדוקס הגדול של מחלת הסוכרת הוא שהסכנה הגדולה ביותר לכפות הרגליים שלכם היא לא הכאב, אלא היעדרו. נוירופתיה פריפרית, סיבוך נפוץ של המחלה, גורמת לפגיעה בעצבים ולירידה בתחושה.
דמיינו שאתם דורכים על אבן קטנה בנעל, או שהנעל לוחצת מעט בצד. אדם בריא ירגיש כאב ויזיז את הרגל מיד. חולה סוכרת עם פגיעה עצבית פשוט ימשיך ללכת. מערכת העצבים, שתפקידה להתריע בפני סכנה, מפסיקה לתפקד.
התוצאה? אתם ממשיכים לדרוך על האזור הפגוע, והפצע הולך ומעמיק מבלי שתרגישו דבר!
למה אסור לחכות? הסטטיסטיקה שלא משקרת
השקט הזה הוא מתעתע ומסוכן. ברגע שנוצר פצע (כיב), השעון מתחיל לתקתק לאחור. הנתונים מראים תמונה מדאיגה שחובה להכיר:
כ-20% מחולי הסוכרת יפתחו פצע או כיב בכף הרגל במהלך חייהם. הנתון הקשה ביותר הוא שכ-20% מהכיבים הללו יסתיימו בכריתת הגפה התחתונה עקב נמק. למעשה, כ- 80% מכל קטיעות הגפה התחתונה בישראל מבוצעות בשל סיבוכי סוכרת.
גם אם הצלחתם לרפא פצע, אתם לא מוגנים. ללא טיפול מונע, אחוזי החזרה של הכיבים הם דרמטיים: כ-30% יחזרו תוך שנה, ועד 90% מהכיבים יחזרו בתוך כ-3 שנים. כל פצע כזה חושף אתכם לזיהומים שחודרים לעצם ומקרבים את סכנת הקטיעה.
הפתרון: הגנה אקטיבית בהתאמה אישית
החדשות הטובות הן שאפשר למנוע את התרחיש הזה. הסוד הוא הפחתת לחצים (Offloading) ומניעה מוקדמת..
הפתרון הרפואי המוכח הוא שימוש במדרסים ייעודיים לחולי סוכרת, המיוצרים בטכנולוגיית "מודל חיובי". בשיטה זו, שמיושמת במומחיות בא.א. אורטופדיה, המדרס מתוכנן כך שהוא מעניק הקלה משמעותית בלחץ באזורים המסוכנים (מתחת לכיב או לנקודת הלחץ), תוך כדי שהוא תומך בשאר כף הרגל.
שילוב של נעליים מתאימות יחד עם מדרס מותאם אישית, הוא קו ההגנה הטוב ביותר שלכם. הטיפול המשולב מפחית את הלחץ על הרקמות, משכך זעזועים ומונע את הפציעה הבאה.